פחות יגידו שהם אוהבים סיגריות אך גם כאלה יש. הריי סיגריות ולא רק הם אלא גם בקבוקי שתייה נולדו להיראות אסתטיים, יפים כאלה. רומנטיקנים אומרים שאהבה חזקה כמוות עם זאת רב בני אדם לא מתכוונים למות ברצינות כולל גם לא מעישון סיגריות. האהבה לסיגריות היא בעצם דחף בלתי נשלט לעשן שמחריף בחוסר סיגריות ונרגע רק אחרי עישון. אהבה - דחף.... אלו דברים שונים לגמרי אך השפה שלנו דלה ולא תמיד מבינה ביניהם. לא כל אדם שנמשך למשהו אוהב את זה במובן רומנטי או אחר.. הוא פשוט מתקשה להיות בלי זה. לפעמים אנחנו יכולים לא לעשן שעה או אפילו יממה (דתיים בשבת) אך כוח הרצון שולט רק לתווך קצר. בתווך יותר ארוך: יום, שבוע, שבועיים.. יצר ההתמכרות שמסתתר "בלא מודע", יוצא מהאפלה ותוקף. התלות הכל כך מוכרת לכל מעשן יכולה להיות מודחקת לחלוטין והאדם יחיה באשליה שהעישון זו בחירתו החופשית ואם הוא ירצה, - הוא מיד יפסיק אך הוא לא ירצה. אדם מכור גם אם הוא מודע להתמכרותו וגם אם לאו - יש לו דחף להשתמש בסם כולל סיגריות, הסם הנפוץ והחוקי בעקבות המסורת של מאה 18-19 לספירה הנוצרית. אנשים המכורים לניקוטין נגמלים לא בעקבות החלטה של רצון והגיון אלא בדרך כלל בעקבות תהליך ארוך וסמוי מן העין של התלבטות, של שכנוע עצמי והשפעה סביבתית רבת שנים. כן, יום אחד הם זורקים את הסיגריה אך לפני כן שנים ארוכות הם לא העזו לחשוב על גמילה. הרוב המוחלט של אנשים כעת יודעים שעישון מזיק אך בלחץ הפנימי של התמכרות ושל חרדה מגמילה הם דוחים את המחשבות והידיעה שלהם. לא קל להתגבר על הפחד ולהתחיל לקרוא להתעניין ולא לברוח. אולי בינתיים עוד לא הגיע הזמן של שינוי מעשי אך יש משמעות בראיה מפוקחת ואמתית, ב"לשים את הקלפים על השולחן" ולהתבונן בהם.
